<h1>כל בו הלכ' תענית סימן ס"א</h1>
<h2>דף י:</h2>
והמתענה על החולה ונתרפא, או על הצרה ועברה, הרי זה מתענה ומשלים. והטעם, לפי שעדיין יש לו לדאג שלא עברה הצרה לגמרי, אבל בתענית של גשמים לא שנא יחיד ולא שנא ציבור, אם ירדו גשמים קודם חצות לא ישלימו, שכבר נענו ועברה צרתם. ובירושלמי אחר חצות ישלימו, שכבר עבר רוב היום בבקשה, כלומר שהתחיל התענית, שקודם חצות אין אדם מרגיש בתענית. ועל זה אמרו בירושלמי אמר רבי אחא ב"ר חנינא אסור להתענות בשבת עד ו' שעות.
<h2>דף יא:</h2>
והמקבל עליו תענית, כתב הרי"ף ז"ל דאוכל ושותה כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר, והוא שלא יישן, אפילו גמר וסילק שולחנו. אבל אם לא סילק שולחנו, אפילו ישן, אוכל עד שיעלה עמוד השחר. אבל גמר וסילק וישן, אסור לאכול. והראב"ד ז"ל כתב דאם ישן אפילו בתוך סעודתו הוי הפסק ואסור לאכול עוד, או אם סילק אפילו לא ישן. והבעל ההשלמה ז"ל כתב שאם לא ישן, אפילו סילק אוכל, ואם ישן, אפילו לא סילק אינו אוכל. וכן דעת הרמב"ם ז"ל, שהכל תלוי בשינה. וה"ר יצחק ז"ל כתב ודוקא היכא שלא ישן, אבל ישן שינה גמורה אסור, אבל מתנמנם אוכל. וכמו כן ישן והתנה, אוכל אם ישן אחר כך. ולדברי הכל אם התנה ואומר שעדיין בדעתו לאכול או לשתות, אפילו ישן ואפילו סילק, לא נאסר לו לאכול ולשתות. וכן דעת הירושלמי. וכתב הר"ף ז"ל ושתיה מותרת, אפילו בלא תנאי. דגבי שתיה הוי לעולם כמו התנה, לפי שאין קבע לשתיה. ודוקא מים. וכתב הרי"ף ז"ל ולענין תענית שפוסק מבעוד יום, חזינן לגאון דאמר דחוזר ואוכל, ואף על פי שפסק עד שיבא השמש, כל זמן שלא קיבל עליו התענית, אבל אחר שקיבל עליו התענית, אסור לאכול ולשתות אפילו מים. וכן שדר רב האי גאון ז"ל. ועוד כתב הרי"ף ז"ל שהמתענה טועם תבשילו עד רביעית, ובלבד שלא יבלע כלום. ועוד הביא ירושלמי [נדרים ספ"ה], נדר להתענות ושכח ואכל אבד תעניתו. והוא שאמר יום סתם, אבל אם אמר יום זה מתענה ומשלים.
לן בתעניתו, פירוש שלא קיבל עליו רק יום אחד, אך שנמלך להתענות בלילה וכל יום המחרת, אינו מתפלל תפלת תענית, ואפילו קיבלו עליו משחשכה.
ומתענין לשעות. כתב ה"ר יצחק וז"ל יש מפרשים מתענין לשעות, כגון שאמר הריני בתענית ג' שעות, שאין היחיד אומר עננו עד המנחה, שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפלתו, אבל מהתלמוד משמע שאין קפידא אם ימצא שקרן בתפלתו, דאמרינן ירדו גשמים קודם חצות הולכין ואוכלין, אפילו שכבר התפללו עננו. והראב"ד ז"ל פירש מתענין לשעות, שיקבל עליו תענית עד חצי היום ונמלך והוסיפו והשלימו עד הערב, כיון שהשלים כל היום הרי זה תענית גמור ומתפלל לערב תפלת תענית, אבל אם אכל בחצי היום אין זה תענית לענין תפלה. והרמב"ם ז"ל פירש תענית שעות, כגון מי שהיה טרוד בעסקיו ולא אכל עד חצי היום, וכשהגיע לחצי היום נמלך ואמר הואיל ולא אכלתי עדיין אשב בתענית עד הערב, ולא אכל עד הערב, הרי זה תענית שעות, ומתפלל תפלת תענית. ולא עוד אלא אפילו אכל בבוקר ואחר כך קיבל עליו להתענות שאר היום, הרי זה תענית שעות. ועל זה לא ביאר אם יתפלל תפלת תענית. וההשלמה כתב דאפילו קיבל עליו במנחה להתענות למחר עד הערב אחר שיאכל בבוקר שאין זה תענית. והביא גם כן מה שאמרו ז"ל יחיד שקיבל עליו תענית שני וחמישי של כל השנה ופגעו בו ימים טובים הכתובים במגילת תענית, אם נדרו קודם לגזירתנו, כלומר שנדר זה קודם תקנת הימים טובים, יש לו לקיים נדרו ותדחה גזירתנו מפני נדרו. ואם תקנת אותן הימים קדמה, ידחה נדרו מפני גזירתנו, שלא היה דעתו לפגוע באותן הימים, שאם היה בדעתו לפגוע בהן לא היה נודר. והרי הוא כאומר הריני מקבל תענית שני וחמישי חוץ מן הימים הכתובים במגילת תענית, ולפיכך אין צריך שאלה על נדרו, ואפילו התחיל להתענות קודם הימים טובים. ואף על גב דבציבור התחילו אין מפסיקין, ביחיד מפסיקין. ויש מפרשים אם נדרו קודם לגזירתנו, שהתחיל תעניותיו קודם שאירעו אותן הימים, תדחה גזירתינו מפני נדרו, וחל איסורו על אותן הימים מפני איסור כולל. ואם גזירתנו קודמת לנדרו, [כלומר] שאירעו קודם שהתחיל להתענות, אין בזה איסור כולל, וידחה נדרו מפני גזירתנו. וה"ר יצחק [ז"ל] כתב יחיד שקיבל עליו תעניות ופגע בהן ימים טובים של תורה מפסיק. ימים הכתובים במגילת תענית אינו מפסיק. והנך רבנן דיתבי בתעניתא כולה שתא בר מעצרתא ומעלי יומא דכפורי, דבנדר גמור אסרו על עצמן הנאת אכילה וחל הנדר בכל ימות השנה בכלל, אבל בקבלת תענית מכאן ועד יום פלוני, לא יכנסו שבתות וימים טובים באותה קבלה, לפי דעת הראב"ד ז"ל.
<h2>דף יב.</h2>
כתב (הרי"ף) [הר"ף] ז"ל וז"ל, הרבה בני אדם נוהגין לאכול בתענית מיד ששקעה החמה קודם צאת הכוכבים. וראיה לדבריהם מהא (דאמר) [דאמרינן] כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית, הא שקעה מותר. מיהו בתוס' עבודה זרה [ל"ד ע"א] פירש רבינו אלחנן פוק חזי מאי עמא דבר, שנהגו להתענות עד צאת הכוכבים אפילו בתענית יחיד. והא דאמר שלא שקעה עליו חמה, ר"ל גמר שקיעתה, דהיינו צאת הכוכבים. ולפי שאין העולם בקיאין בגמר שקיעת החמה, לכך נהגו להמתין עד צאת הכוכבים. גם רבינו אלחנן פירש פוק חזי מאי עמא דבר, ואין לסור מן המנהג, ומספיקא לא נפיק ליה עד (שהיא) [שיהא] ודאי לילה עכ"ל.
וכל תענית יחיד צריך (הקבלה) [קבלה] בתפלת המנחה של יום שלפניו, שכך אמרו ז"ל כל תענית שלא קיבל עליו מאתמול מבעוד יום, דמי למפוחא מליא זיקא. וכתב הר"ף ז"ל מיהו שמעתי בשם רבינו תם, בקבלה דלילה סגי במחשבה, דלא בעי הוצאת הפה, כדאמרינן בשבועות לבטא בשפתים וכו'. וצ"ע. וה"ר יצחק ז"ל כתב ויש אומרים שאין מתפללין תפלת תענית. ואם כן צריך לפרש הא דאמרינן מתענין לשעות, מיירי שקיבל עליו מאתמול אם אתענה למחר בחינם עד חצי היום אגמור לשם תענית, ואז מתפלל עננו. עוד יש מפרשים דאפילו לא קיבל מאתמול מתפלל עננו, אך אינו יוצא ידי נדרו אם נדר להתענות יום אחד, וכן הורה רבינו תם באחד שעשה הרבה תעניות בלא קבלה, ואמר שלא הפסיד תעניותיו. ואמרינן התם מאימתי קבלתו, שמואל אמר בתפלת המנחה, פירוש שיאמר באלהי נצור ענני בתענית שאעשה למחר. והר"ף ז"ל כתב שמעתי כי רבינו יצחק היה אומר באלהי נצור הריני בתענית יחיד למחר. ויש אומרים שאם ירצה להאריך בתחנונים יאריך. ויש מי שאומרים שאומרו בשומע תפלה. ולא (יחזור) [מחוור], שלא אמרו הזכרה לתענית רק ערבית שחרית ומנחה. והראב"ד ז"ל פסק דבמנחה מקבל אדם תעניתו אפילו שלא בתפלה, אבל אינו קבלת תענית מבעוד יום, אפילו התענה כל הלילה וכל היום אין לו שם תענית, ואינו מתפלל תפלת תענית. וכתב הראב"ד ז"ל יחיד שקיבל עליו תענית שני ימים זה אחר זה, אף על פי שאכל ושתה כל הלילה האמצעית, שנראה כמפסיק תעניתו, הרי זה מתפלל ביום שני תפלת תענית, כלומר שקבלתו מועילה לשני הימים. והוא שלא הכניס הלילה בכלל התענית, שאם אמר שמקבל עליו תענית שני ימים עם הלילה האמצעית, ואכל בלילה האמצעית, כבר אבד תעניתו ומשלים שני ימים אחרים, ואין מתפלל בזה תפלת תענית. ואם אמר בקבלתו שני הימים אלו עם הלילה האמצעית, ואכל בלילה האמצעית, אף על פי שמפסיק תעניתו, מתפלל תפלת תענית.
עוד כתב דכל תענית של הסכמת ציבור אינו צריך קבלה במנחה כלל, אבל שליח ציבור מכריז אותו, והתענית מקובל, ומתפללין תפלת תענית.
<h2>דף יב:</h2>
ולוה אדם תעניתו ופורע. ואפילו אמר ביום זה. ובלבד שיהא שם קצת צורך עכ"ל. והראב"ד ז"ל כתב דוקא תעניתו, אבל תענית ציבור שהסכימו עליו על כל צרה, אינו רשאי ללוות ולפרוש מהם. ואין צריך לומר בארבע צומות שיש להן זמן קבוע שאינו לוה. ותעניתו גם כן לא (אמרו) [אמרן] אלא תענית שקיבל על עצמו, אבל תענית חלום אינו לוה, דאמרינן יפה תענית לחלום וכו'. ויש אומרים דאפילו תעניתו אינו לוה, אם אמר יום זה. והראב"ד ז"ל כתב לא שנא יום זה ולא שנא קבלת סתם לוה. ומביא ראיה לסברא זו, עוד כתב דמי שקיבל עליו שני וחמישי של כל השנה אינו לוה תעניתו, לפי שלצער עצמו צער גדול נתכוין.
כתב ה"ר יצחק ז"ל, אדם שהתענה בשבת, צריך להתענות למחרתו, כדי שיתכפר לו מה שהתענה בשבת, ויפה תענית לחלום כאש בנעורת, ובו ביום, ואפילו בשבת. ותלמיד חכם אין רשאי להתענות, אבל אם הציבור מתענין, יכול הוא להתענות.
<h2>דף יג:</h2>
נהגו כל ישראל להתענות שני וחמישי אחר הפסח עד שבועות, ושני וחמישי מסוכות ועד חנוכה, משום דאמרי סקבא דשתא רגלא, כלומר שברגל אוכלין ושותין שבעת ימים יותר מדאי, ומרוב אכילה ושתיה והשמחה פוחזין וחוטאין תמיד ומנאפין, וצריכין להתענות לכפר עליהם. וכתב הראב"ד ז"ל ונראה לי דהנך תעניות שעושין בין מרחשון וכסלו, וכן בחודש אייר, כיון דאיכא עביד להו ואיכא דלא עביד להו, ולאו חיובא נינהו, ולא על מילתא (ידיעא) [ידיעה] עבדי להו, ומנהגא בעלמא נינהו, ואף על גב דמכרזי להו בבי כנשתא, כתענית יחידים דמו, ואפילו שליח ציבור בין גואל לרופא לא (יאמרו) [יאמר] עננו אלא בשומע תפלה. ופרשת ויחל משה נמי לא מבעי להו למקרי, אלא דעמא דבר הכי, ולא מעיקר שמעתתא ע"כ. אך מנהג נרבונה לאמרה שליח ציבור בין גואל לרופא. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שמצינו בפסוק עניה תיכף לגאולה ה' צורי וגואלי, וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה. ויחיד אומרה בשומע תפלה. ובעננו יש ס"ג תיבות, כנגד ס"ג אותיות שיש בפסוק ויירא יעקב מאד. כ"מ. וכן יחיד שקיבל עליו תענית, אומר עננו בשומע תפלה. ועכשיו נהגו שלא להתפלל יחיד עננו, אפילו בתפלת שחרית של יום, אלא בארבע צומות בלבד, מפני חשש תפלה לבטלה, שמא יצטרכו לאכול מפני אונס, נמצא שאין מתפללין עננו רק בתפלת המנחה של יום התענית. ובתוספתא גרסינן יש אינו מתענה ומתפלל תפלת תענית, כגון בערבית שלמחר יתענה. ויש שמתענה ואינו מתפלל תפלת תענית, כגון בערבית יום שהתענה בו. וכן נראה מן הירושלמי.
<h2>דף יד.</h2>
וחולה ועוברה, שאין מתענין בתענית ציבור, מכל מקום אסור להן להרבות בתענוגים.
